במחקר שפורסם בארה"ב ע"י החוקרים: טיילר ג 'אוקימוטו, מייקל וונזל וקילי הדריק, בנושא התנצלות, הם דיווחו על מה שהם מצאו שקורה במוחם של אנשים כשהם מסרבים להתנצל ובכך מחזקים את עיקרון שאני מאמינה בו: אנחנו לא צריכים לבקש סליחה, להתנצל רק בגלל שזה הדבר הנכון לעשות. אנחנו רוצים לעודד ולחזק את ילדינו ככה שהם ירגישו מספיק בטוחים להתנצל.
"אנו מגלים שהתנצלויות אכן גורמות למתנצלים להרגיש טוב יותר, אך הדבר המעניין הוא שסירוב להתנצל גורם לאנשים להרגיש טוב יותר, ולמעשה, במקרים מסוימים זה גורם להם להרגיש טוב יותר מכפי שהיה אם היו מתנצלים", אמר אוקימוטו.
על פי המחקר, סירוב להתנצל יכול למעשה להגביר את תחושות המעמד והיושרה. זה יכול להיות מעצים. אנשים נמנעים מלהתנצל כי הם מרגישים חסרי יכולת - חסרי שליטה. והסירוב להתנצל מחזיר את תחושת הכוח.
"כשאתה מסרב להתנצל, זה בעצם גורם לך להרגיש סמכותי יותר," אמר. "נראה כי כוח ושליטה מתורגמים לתחושות גדולות יותר של ערך עצמי."
אוקימוטו מאמין שהמחקר, עשוי לספק רמז כיצד ניתן לגרום לאנשים להתנצל. הגישה המקובלת שלנו, במיוחד עם ילדים, היא לאלץ אנשים להתנצל. אבל אם אנשים אינם ששים להתנצל מכיוון שהתנצלויות גורמות להם להרגיש מאוימים, סביר להניח שכפיה לא תעזור - כלומר אם מקווים להתנצלות כנה.
האינסטינקט הראשון שלנו הוא להכריח ילדים להתנצלות - מה שמאיים עליהם וגורם להם להרגיש רחוק יותר משליטה. אבל "אם אתה באמת מנסה לשנות את התנהגותם של אנשים", אומר שנקר ודנטם "אהבה ותמיכה עשויים להיות יעילים יותר."
בפעם הבאה שאתם רוצים להגיד לילדכם "תבקש סליחה", שאלו אותו "האם אתה מצטער על כך?" אם כן, עודד אותו בתהליך, "אני יודע שקשה לעשות את זה, אבל אתה רוצה להגיד שאתה מצטער?" אם הוא אומר כן, הודה בזה. "מדהים - אני יודע שנדרש הרבה אומץ לב כדי לומר שאתה מצטער" אם לא, המשך בשיחה מכיוון שקורה משהו אחר שתרצה להבין טוב יותר.
בשורה התחתונה: התנצלות היא בחירה אישית, ומקום נהדר להעצים את הילדים על ידי עידודם לעשות את הבחירה הנכונה ולקחת אחריות על מעשיהם.