top of page
חיפוש

הפרעת קשב וריכוז והפרעות שינה בקרב ילדים - חלק א׳

עודכן: 8 במאי 2020

לשינה ועירנות יש השפעה ישירה על חיי היום יום בהיבטים שונים ובעיקר התנהגותיים, ומהווה מווסת מכריע בהתפתחותה של התאמה חברתית, אקדמית ושל יציבות נפשית.

במאמר זה אבחן את הקשר בין הפרעת קשב וריכוז והפרעת שינה.


הפרעת קשב וריכוז – ADHD – Attention Deficit Hyperactivity Disorder, היא תסמונת נוירולוגית המאופיינת במוסחות, אימפולסיביות וחוסר מנוחה. מאפיינים אלה קיימים מילדות, ומתגברים יחסית לצפוי בכל גיל, באופן הפוגע בתפקוד היומיומי (שובל ושותפים, 2003).



את התסמונת חילקו ב-DSM 4 לשלוש קבוצות:


  1. הקבוצה הראשונה מכונה (Inattentive ADHD) הפרעת קשב וריכוז טהורה.

  2. הקבוצה השנייה (Hyperactive-Impulsive) HI ADHD הפרעת קשב וריכוז עם פעלתנות יתר ואו אימפולסיביות.

  3. הקבוצה השלישית היא השכיחה ביותר, הפרעת קשב וריכוז המאופיינת גם במוסחות וגם בפעלתנות יתר ואו אימפולסיביות (Combined Type ADHD-C).

על פי נתוני המרכז לסטטיסטיקה בארה"ב נכון לשנת 2011 שכיחות אלו הסובלים מהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות מוערכת בכ-5%-10% מילדים בגילאי בי"ס Bloom, Cohen, Freeman,) 2012). יש הטוענים שמקורה הבסיסי הביולוגי של הפרעת הקשב והריכוז הוא בהפרעת שינה, אך שאלה זו עדיין נחקרת, כיוון שיש הטוענים טענה הפוכה, והיא שמקורה של הפרעת השינה הוא בהפרעת הקשב והריכוז (לוסטיג, 2012). הקשר בין ההפרעות נבדק במחקרים רבים עד היום.

הפרעות שינה כוללות הפרעות נשימה בשינה, נחירה, תנועות רגליים מחזוריות בשינה, יקיצות מרובות, ובעיות בתזמון השינה (שינויים גדולים בזמני ההרדמות ומשך השינה מלילה ללילה). מחסור בשינה עלול להוביל לדכדוך, אימפולסיביות, חוסר יכולת ריכוז וקשיי תפקוד חברתיים ולימודיים (שם).


הפרעות שינה אצל ילדים

נמצא שכ-17% ילדים בגיל בית הספר סובלים מקשיי שינה שונים (Simeon, 1985, אצל היימן, 2009) אשר משפיעות על חיי הילד ומשפחתו. לעיתים קרובות, אלו בעיות החולפות ללא סיבוכי ארוכי טווח, אולם במקרים מסוימים בעיות אילו עלולות להשפיע באופן משמעותי על תפקודו ורווחתו של הילד (Mindell, 1993). הפרעת קשב וריכוז יכולה להיות משולבת עם בעיות אחרות, וקיימת שכיחות אצל ילדים לקומורבדיות עם הפרעות שינה. להפרעות שינה יש השפעות שליליות משמעותיות על תפקוד יום יומי, תפקוד חברתי ויכולת קוגניטיביות (לוסטינג, 2012).


אם כן מה היא פעולת השינה ומהם הפרעות שינה אצל ילדים?

על פי קרלסון (2001) השינה נמנית בין סוג ההתנהגות החשובים ביותר להתפתחותו ולתפקודו של האדם. היא מורכבת ממחזורים ושלבים, ונחלקת לשני סוגים עיקריים: שנת REM ושנת NREM. שנת NREM מתרחשת במחצית הראשונה של הלילה מורכבת מארבע שלבים.

שני השלבים הראשונים, מהווים 40% ממחזור השינה והם בעצם שלבי מעבר בין עירות לשינה, שבהם השינה שטוחה. העיניים נפקחות מפעם לפעם או מתגלגלות מעלה ומטה, מתח השרירים פוחת, החשיבה נעשית פחות מבוקרת והתגובתיות פוחתת (טיקוצקי ושדה, 2006). בשני השלבים האחרונים של שנת NREM, המהווים 20% ממחזור השינה, השינה הינה העמוקה ביותר. הנשימה נעשית איטית וסדירה. בשני שלבים אלו אפילו אם יש רעש מסביב סביר להניח כי הפרט ימשיך לישון ולא יתעורר.


שנת REM הינו שלב בשינה השונה מהשינה השלווה שתוארה עד כה, והוא מתקיים במחצית השנייה של הלילה ומהווה בין 20-25% מזמן השינה (לוסטינג, 2012). שינה זו מאופיינת בתנועות עיניים מהירות, פעילות מוחית מוגברת ומתח שרירים נמוך מאוד. זהו שלב של "שנת החלום". בשלב זה נעשית הנשימה וקצב הלב בלתי סדירים ושרירי הגוף משתתקים דבר המנוע מאתנו לבצע את החלום (טיקוצקי ושדה, 2006).


השינה הינה תופעה אוניברסלית, מועילה וחשובה לאדם, וזאת לנוכח העובדה שלאחר מצב של חוסר שינה אנו מתקשים לתפקד באופן רגיל (קרלסון, 2001). חסך שינה יקשה על ביצוע מטלות הדורשות ריכוז ממושך, יכול לגרום לשינויים אמוציונליים, לעיוותים בתפיסה ועיתים גם לחזיונות שווא קלים דבר מצביע על חשיבות תפקיד השינה ומראה כי חסך שינה אכן פוגע בתפקוד המוחי.


דפוסי השינה והערות עוברים תהליך מואץ ביותר של התפתחות בשנה הראשונה של חיי התינוק. והינה ההתנהגות הדומיננטית ביותר של התינוק במהלך החודשים הראשונים. למעשה, ילודים ישנים כשני שליש מהיממה בערך 18 - 16 שעות בממוצע ומשך השינה הולך ומתקצר ככול שהילד מתגבר וגדל. התגבשותם של דפוסי שינה תקינים חשובה ביותר להמשך התפתחותו של הילד, כאשר להרגלי השינה עלולות להיות השלכות משמעותיות על תפקודו במישור הרגשי, הקוגניטיבי וההתנהגותי (טיקוצקי ושדה, 2006). על פי ישי – קרין (2003) ישנם שני תהליכים משולבים גורמים לכך שהשינה תהיה מרוכזת בלילה: תהליך ביולוגי ותהליך חברתי נלמד. בתהליך הביולוגי ממלא תפקיד חשוב הורמון בשם מלטונין בעיקר בזמן חשכה ומדוכא בחשיפה לאור. המלטונין אחראי גם על העברת נתונים לגבי אורך היום והלילה, ובכך הוא מספק מידע על עונות השנה.


הפרעות שינה אצל ילדים

הפרעות שינה הינן בעיות שכיחות אצל אוכלוסיית הילדים, והן נעות מהפרעות התנהגותיות קלות על הפרעות חמורות, אשר הגורמים להן עלולים להיות פסיכולוגיים או פיזיולוגיים. בנוסף לכך, הפרעות השינה עצמן יכולות להתבטא באופנים שונים אצל ילדים שונים. לעיתים ההורה מוזעק לילד לפני השינה עקב קושי בהירדמות או במהלך הלילה עקב התעוררות ממצב שינה, לעיתים, הילד עייף במידה רבה או שהוא אדיש וישנוני. הקריטריונים להפרעת שינה מתמקדים בעיקר בקשיים בהירדמות או בקשיים בשמירה על שינה רצופה. כאשר נצפית פגיעה או מצוקה בתחום החברתי, הלימודי או תחום אחר שחשוב (ישי-קרין, 2003).


הפרעות השינה מתחלקות לשני סוגים:

כאלו שאינן גורמות להפרעה באיכות השינה, ולרוב אין להן השלכות נוספות מעבר לקיומן, והפרעות שינה שונות עם השלכות לתחומים אחרים שונים.

ניתן לחלק את השלכותיהן של הפרעות השינה לשלושה סוגים עיקריים של בעיות: בעיות שינה התנהגותיות, מחסור שינה כרוני בשל שינה לא מרעננת עקב הפרעות באיכות השינה, או בשל הפרעה בתזמון השינה. הסוג השלישי של הפרעות שינה, אינו גורם בדרך לכלל למחסור בשעות שינה או לשינה לא מרעננת.

ההפרעות הנפוצות ביותר אצל ילדים הם קשיי הירדמות ויקיצות מרובות במהלך הלילה. ניתן לראות את הפרעות השינה בילדים לפי שני סוגים. אילו שנובעות ומשבשות את השינה מסיבה גופנית, ואילו שנובעות מבעיה או קושי פסיכולוגי או התנהגותי, כאשר השכיחות ביותר הן: "אינסומניה" שהיא קושי בהרדמות, ו"היפרסומניה" שהיא ישנוניות יתר, "פאראסומניות" שהיא חלומות בלהה הליכה ודיבור מתוך שינה, והפרעות נשימה (היימן, 2009).

כיצד מטפלים בבעיות שינה אצל ילדים

הטיפול בבעיות השינה מתחיל בניסיון לזהות את הסיבות הגורמות לקשיי השינה, ואך יתכן כי לפרט יש יותר מגורם אחד המהווה בסיס לבעיית השינה.

במהלך הטיפול נעשה אבחון כולל להערכת השינה אצל הילד, תצפית או מעכב אחר השינה של הילד ואיכותה. הטיפול וההתערבות עשויים להשתנות מילד לילד בהתאם לגורמים שיצרו את ההפרעה ובהתאם לקשרים המשפחתיים של הילד. בין שיטות הטיפול ניתן למצוא את הטיפול התרופתי, טיפול התנהגותי, וטיפול הדינמי המשלב בין טיפול תרופתי להתנהגותי. טיפול תרופתי יעיל לטווח הקצר, שבוא ניתנים תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים, שמסייעות לטיפול בנדודי שינה. הטיפול התנהגותי מתבצע בדרך כלל במפגש פנים מול פנים עם איש מקצוע במטרה לשנות את הפרט ואת ההרגלים הבעייתיים המונעים ממנו שינה יעילה (ישי-קרין, 2003).


הקשר בין קשיי קשב וריכוז והפרעות שינה

מחסור בשעות שינה בילדים יכול לגרום להפרעות ביכולת הלמידה, לסף תסכול נמוך, למזג רע, לבעיות זיכרון ולבעיות בקשב ובריכוז. אין ספק כי הערנות והשינה קשורות זו בזו בקשר הדוק מכאן שלחיי היומיום וההתנהגות יש השלכות רבות על השינה ולהפך במיוחד כאשר מדובר בילדים המאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז.

קושניר (2012) טוען, כי הקשר בין הפרעת קשב וריכוז לבין הפרעות או בעיות שינה הוא מורכב. לדבריו השפעות של שינה בפני עצמן יכולות להוביל לתמונה הדומה להפרעת קשב וריכוז ואף יכולה להגביר את התסמינים אצל ילדים שאובחנו כסובלים מהפרעה זו. בחלק זה של המאמר אנסה להציג את הדומה והשונה ואת המורכבות של קשר זה.

במשך שנים רבות הספרות המדעית והקלינית תיעדה קשר הדוק בין הפרעות שינה והפרעת קשב וריכוז בילדים. קשר זה בא לידי ביטוי במספר מימדים: הורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז מדווחים על שכיחות גבוהה יותר של הפרעות שינה לעומת ילדים ללא הפרעת קשב וריכוז.

כמו כן, במחקרים על ילדים הסובלים מהפרעות שינה יש שכיחות גבוהה יותר של ילדים המאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז או הסובלים מסממנים בולטים של הפרעת קשב וריכוז, כגון, חוסר שקט ובעיות ריכוז. תוארו מספר מקרים של ילדים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז ולאחר מכן אובחנו שהם סובלים מהפרעת שינה ראשונית.

כאשר טופלה הפרעת השינה חל שיפור ניכר בתפקוד הילד וירידה בסממנים של הפרעת קשב וריכוז. בשנים האחרונות נערכו מחקרים שבדקו בצורה אובייקטיבית (במעבדת שינה או באמצעות ציוד מדידה ביתי) את שנתם של ילדים עם ובלי הפרעת קשב וריכוז, רוב המחקרים הצביעו על הפרעות שינה משמעותיות יותר אצל ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, הפרעות אלה כללו הפרעות נשימה בשינה, נחירה, תנועות רגליים מחזוריות בשינה, יקיצות מרובות, ובעיות בתזמון השינה (שינויים גדולים בזמני ההרדמות ומשך השינה מלילה ללילה). התופעה של הילד העייף, או הילד "שעבר את השעה שלו" והופך להיות פעיל יתר, עצבני, חסר שקט ובמידה רבה מזכיר את המאפיינים של הילד עם הפרעת קשב וריכוז. בנוסף, תופעה זו מרמזת לכאורה על קשר בין חוסר שינה ועייפות לבין מאפיינים של הפרעת קשב וריכוז בילדים. (שדה, 2004).


במחקרים המבוססים עם דיווחי ההורים (סובייקטיבי) נמצא מתאם גבוהה בין הפרעות שינה לילדים עם הפרעת ADHD, הן בהשוואה לילדים בריאים והן בהשוואה לאחיהם הבריאים של הילדים עם הפרעת קשב וריכוז. בעיות השינה שתוארו באופן סובייקטיבי על ידי הוריהם של ילדים עם הפרעת ADHD כללו תלונות הקשורות לנדודי שינה (קושי בהרדמות, התעוררויות מרובות ושינה קלה ומוטעה), ולהפרעות שינה ספציפיות כגון: הפרעת נשימה או הפרעות תנועה בנשימה. בנוסף נמצא כי נחירות היו שכיחות באופן מובהק בקרב ילדים שאובחנו ב- ADHD וכן קיימת שכיחות גבוהה עם תנועות רגליים מחזוריות. אחד ההשערות שעלתה בעקבות הפער בין דיווחי ההורים, לפי מדידות סובייקטיביות ומדידות אובייקטיביות, שההורים הטו להעריך יתר על המידה. ההורים יותר מודעים לקשיי השינה של הילדים שכן ילדים עם הפרעת ADHD עשויים להעיר יותר פעמים את ההורים במהלך הלילה (Hvolby, Jorgensen & Bilenberg, 2008).


מספר מחקרים התייחסו לבעיות שינה פוטנציאליות בילדים עם הפרעת קשב וריכוז. במחקר שערכו סונג וחברים בשנת 2008, שבו לקחו חלק 239 ילדים בגילאי בית ספר הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, נמצא קשר בין חומרת ההפרעה לבין בעיות שינה ופגיעה באיכות חייהם ובתפקודם היומיומי. במחקר זה נעשה ניתוח של מידע מסקר, שכלל 239 ילדים עם הפרעת קשב וריכוז. הילדים היו בגיל ממוצע של 11.7 שנים (טווח בין 5-18 שנים) ו-90% היו בנים. משתנה מחקר העיקרי היה דיווח מצד ההורים על בעיית שינה כל שהיא ב-4 השבועות האחרונים. משתנים משניים כללו מדדים של הילד, ההורים ותפקוד המשפחה. במחקר זה נמצא ש-73% מהילדים סבלו מהפרעות שינה, שהשפיעו על הילדים ועל הוריהם. לרוב, לילדים היה קשה להירדם, הם התנגדו ללכת לישון והיו עייפים כשהתעוררו משנתם. המחקר הדגים כי בקרב ילדים עם הפרעת קשב וריכוז ועם בעיות שינה יש איכות חיים גרועה יותר ונוכחות דלה יותר בבית הספר מילדים ללא הפרעת קשב וריכוז בנוסף, להורי הילדים והמטפלים שלהם הייתה בריאות נפשית גרועה יותר ונוכחות דלה יותר בעבודה. (Sung, Hiscock, Sciberras, & Efron, 2008).


ממצאים זהים הוצגו במאמרם של הוולבי ועמיתים ((Hvolby, Jorgensen & Bilenberg, 2008, אשר תיאר את דפוסי השינה של ילדים עם הפרעת ADHD בקרב 239 ילידם, על ידי מילוי שאלונים ודיווח מההורים. אצל ילדים עם הפרעת ADHD היו יותר בעיות שינה ושינה לא רגועה. ההורים דיווחי כי ילדם אינו ישן כראוי, שנתו אינה רגועה ומלווה בסיוטים לעיתים קרובות וזאת לא כתוצאה מבעיה התנהגותית. מחקרם הראה כי 31% מהילדים עם הפרעת ADHD לא היה מוכן ללכת לישון לעיתים קרובות, 13% מהילדים סבלו מסיוטים ו-37% דיווחי על חלומות מפחידים.


חוסר שינה תורם להתפתחות והחמרה של היפראקטביות

בכנס של האקדמיה האמריקנית לרפואת שינה בשנת 2011 הוצג מחקר שנעשה בארה"ב ועולה כי חוסר תשומת לב במהלך הילדות המוקדמת למשך שינה קצר עשוי לתרום להתפתחות או להחמרה של היפראקטיביות. המדגם כלל כ –6,860 ילדים בגיל הגן (4 – 6) המאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז. ההורים דיווחו כי ככל שהילדים ישנו פחות שעות ההתנהגות ההיפראקטיבית וחוסר תשומת לב בגן גדלו. עיקרי ממצאי המחקר מצבעים על כי ילדים שאינם ישנים מספיק עלולים להיות בסיכון לפתח בעיות התנהגות המתבטאת היפראקטיביות, אימפולסיביות, בעיות לשבת בשקט ותשומת לב, הפרעת קשב לא מאובחנת בדרך כלל עד גיל בית הספר דבר שיכול הסביר בלבול באבחון הקושי האמיתי של הילד.

מספר מחקרים התייחסו לבעיות שינה פוטנציאליות בילדים עם הפרעת קשב וריכוז, רוב מחקרים אלו מבוססים על דיווחים של הורים על התנהלות ילדיהם. הפרעות השינה בקרב ילדים אלו מיוחסים להתנהגות הפעלתנית, חוסר השקט הפנימי והתנהגויות חברתיות המשפיעות באופן ישיר או עקיף) 2004Golan,Shahar& Ravidw,). עם זאת, מחקרם של גולן וחברים הצביעו על כך שלמרות שנקודת המוצא שלהן היה כי ילדים עם הפרעות קשב יחווה הפרעות שינה, תוצאות המחקר הראו כי גם ילדים ללא הפרעות קשב חווה הפרעות שינה ומכאן מסקנתם כי ההסבר להפרעת שינה והפרעת קשב וריכוז היא משנית ואילו הפרעת שינה אצל ילדים ללא הפרעת קשב וריכוז יכולה להראות סימנים של הפרעת קשב וריכוז בשל הפרעת השינה. בנוסף לדבריהן יתכן והסיבה להפרעת שינה בקרב ילדים עם הפרעת קשב וריכוז נובעת מהשימוש בחומרים כימיקליים כגון תרופת הריטלין. במחקרם של גולן ופילר (2006) נמצא, כי ילדים עם הפרעת קשב וריכוז היו ישנוניים יותר באופן מובהק מהילדים בקבוצת הבקרה. ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז סבלו יותר מהפרעות שינה, לקו בדום נשימה בשינה וחלקם לקו בתנועות רגליים מחזוריות בשינה. בשנת 2009 פורסם מחקרם של קורטסא וחברים בנושא הקשר בין הפרעות שינה והפרעות קשב וריכוז.



 

ביבליוגרפיה:


  • גולן, נ'. ו פילר ג'. (2006) .יחסי הגומלין בין הפרעת קשב וריכוז (ADHD) להפרעות שינה וערנות . בתוך: הפרעת קשב והיפראקטיביות: ( מקראה), עריכה: טלי היימן, האוניברסיטה הפתוחה

  • גרין, כ. וצ'י, ק. (2001). להבין ולטפל ב- ADHD. נתניה: שמעוני.

  • גל, א'. (2011). מחקר: בעיות שינה אצל תינוקות מנבאות ADHD. הפרעת קשב וריכוז מדור בריאות – Ynet. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4068557,00.htm

  • היימן, ט' (2009). הפרעת קשב והיפראקטיביות, מדריך למידה. האוניברסיטה הפתוחה

  • טיקוצקי, ל' , שדה, א' (2006). שינה והפרעות שינה בילדות. מדריך למידה. האוניברסיטה הפתוחה.

  • ישי-קרין, נ. (2003). הפרעות שינה - איך מזהים אותן ולמה כל-כך חשוב לטפל בהן. [גרסה אלקטרונית]. נדלה מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=22

  • לוסטיג מ' (2012). המדריך המלא לעולם השינה. http://www.nitzan-israel.org.il

  • קושניר, י'. (2012). הפרעות ובעיות שינה אצל ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. אתר פסיכולוגיה. מאמר אלקטרוני: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2755

  • קרלסון, ניל ר' (2001). הפיזיולוגיה של ההתנהגות. האוניברסיטה הפתוחה, כרך א.

  • שדה, א'. (2004). שינה והפרעות שינה בילדים עם ADHD http://www.tapuz.co.il/Forums2008/Articles/Article.aspx?ForumId=201&aId=13537

  • שובל ג', מנור א', טיאנו ש'. (2005) תסמונת "הילד הקשה". הרפואה, 144(1): 29- 33.

  • Bloom B, Cohen RA, Freeman G.(2012). Summary Health Statistics

  • for U.S. Children: National Health Interview Survey 2011.

  • http://www.cdc.gov/nchs/data/series/sr_10/sr10_254.pdf

  • Golan, N., Shahar,E., Ravid,S., Pillar,G. (2004). "Sleep Disorders and Daytime Sleepiness in Children with ADHD". SLEEP, Vol. 27, No. 12

  • Hvolby, A., Jorgensen, J., & Bilenberg, N. (2009). "Parental rating of sleep children with ADHD". Eur Child Adolesc Psychiatry , 18, 429-438

  • Cortese R.S., Faraone R., S-V., Konofal N. E., Lecendreuxl, M. (2009)

  • "Sleep in Children With Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder: Meta-Analysis of Subjective and Objective Studies." J. AM. ACAD. CHILD ADOLESC. PSYCHIATRY, 48:9.Mindell, J.(1993). "Sleep disorders in children". Health Psychology. Vol 12 (2), 151- 162

  • Sung V, Hiscock H, Sciberras E, Efron D. (2008) "Sleep problems in children with attention-deficit/hyperactivity disorder: prevalence and the effect on the child and family". Arch Pediatr Adolesc Med. 2008 Apr;162(4):336-42. doi: 10.1001/archpedi.162.4.336

  • Thakkar,V.G (2013)" Diagnosing the Wrong Deficit". The New York Times – Sunday Review.

  • http://www.nytimes.com/2013/04/28/opinion/sunday/diagnosing-the-wrong-deficit.html?pagewanted=2

Comments


bottom of page