הורים רבים מתמודדים עם הקושי לשכנע את ילדיהם המאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז לקחת את הטיפול התרופתי. ילדים לא תמיד משתפים פעולה והם יודעים להיות עקשניים ולעורר התנגדות כזו שגורמת להורים להרים ידיים, להתייאש ולפעמים למצוא את עצמם נעים על הרצף שבין להבטיח הבטחות (שקשה לעמוד אחריהם) לבין כעס תסכול וצעקות על הילד.
טיפים כללים להורים:
חשוב שקולו של הילד ישמע כשזה בא לטיפול תרופתי קבוע. רובנו עסוקים במאבק על לקיחת הכדור ופחות עסוקים בהסבר והצגת חשיבות ויתרונות הטיפול התרופתי. יש הורים שמסתירים את הטיפול התרופתי מהילד ומנסים "לדחוף" אותו במזון בלי שירגיש – הם מרגישים! הם מבינים מהר מאוד שיש משהו בכפית הזו עם המעדן או הדבש שגורם להם תחושה אחרת במהל היום – הם לא מבינם מה קורה להם ולמה – זה מאוד מבלבל ומלחיץ את הילד, התנהלות זו תביא להתנגדות לאורך זמן רב גם אם תחליטו אחר כך לשתף. לכן יש חשיבות לקשר של ההורים עם הילד, פתיחות ושיח שמסביר מה הקשיים ואייך הטיפול עוזר - אם אתם בלחץ שייקח את הכדור הילד יהיה פי עשר בלחץ – הם מרגישים אותנו דבר שגורם להם להיכנס למאבק לכאורה בלי שבאמת מבינים על מה ולמה.
על מנת לעזור לילדים להתמודד עם ההתנגדות חשוב שנבין מהן הסיבות נפוצות למה ילדים לא אוהבים לקחת טיפול תרופתי:
חוסר ודאות לגבי היתרונות הטיפול: הילד לא מבין למה הם צריכים טיפול תרופתי, במה הם שונים מאחיהם, מהחברים – הרי אם לא מרגישים חולים – יש כאן דיסוננס – כי מי שחולה מקבל טיפול והפרעת קשב וריכוז זו לא מחלה.
לחץ חיצוני: כאשר הילד מרגיש שלוחצים אותו לקחת טיפול תרופתי משמעות הדבר שאין לו באמת שליטה המאבק היא הדרך להחזיר את השליטה לעצמו. "אני לא לוקח ,אני אחליט מתי אני לוקח".
סלידה מהטעם או מהמרקם: בעיקר אצל ילדים צעירים יש קושי עם הטעם והמרקם מה שיגרום להתנגדות של הילד.
תופעת לווי של הטיפול התרופתי: חלק מהילדים אחרי שלקחו את הטיפול התרפותי חוו תופעת לווי – כאב ראש, כאב בטן או ריבאונד לא נעים – החוויה הזו יכולה להוות סיבה להתנגדות לקחת את הטיפול התרופתי, הם פשוט רוצים להימנע מהחוויה הזו.
פחד ממה יגידו, פחד מחוסר שליטה, פחד מאנרגיה ירודה: הייחודיות של ילדי ADHD זו האנרגיה הבלתי נפסקת שלהם. הם מצחיקים, עושים שטויות, מגיבים האימפולסיביות, קצת הולכים מכות.
הכדור בחוויה שלהם מכבה אותם: הם כבר לא מצחיקים, הם לא משתוללים בהפסקות, לא עושים מעשי קונדס. בעיני עצמם הם כבר לא אותו ילד ואם הילד מרגיש ככה מה מרגישים חבריו שמיד שמים לב שמשהו השתנה בהתנהגות – ההתמודדות עם החברים ומצבים חברתיים מאוד מפחידה ואנו צריכים להיות מודעים לכך. הפחד הזה קיים בעיקר בכיתות היותר גבוהות אך לא רק, כאשר הילד כבר מודע למקומו בחברת השווים.
חשוב שננסה לעזור לילד עד כמה שאפשר להפיג את החששות של הילד מהטיפול התרופתי.
לכן חושב לדבר עם הילד ולנסות להבין מה לא בסדר, ממה הוא חושש. הקשבה לחששות שלו תרגום לו להרגיש יותר מעורב ופחות מנוהל על ידי ההורים – שיודעים תמיד מה טוב יותר עבור ילדיהם. גישה זו עובדת היטב עם צעירים, כמו גם ילדים גדולים יותר. ברגע שאנחנו מבינים את החששות של הילד, אפשר לעבוד אתו על פתרונות.
להלן הצעות לפתרונות לחששות שעולות אצל הילדים:
הילד לא מבין למה הוא צריך תרופה שהרי הוא לא חולה:
יש חשיבות משמעותית לכך שהילד יבין למה הוא צריך לקבל את הטיפול התרופתי. כבר אצל הרופא כאשר מדברים על טיפול תרופתי כדאי שהוא יהיה זה שיפתח את השיח סביב הנושא. תסבירו לילד מה הקשיים שהוא חווה – תתמללו לו על ידי שיקוף ואל על ידי הוכחה - אתה לא מצליח להתרכז בגלל זה את צריך את הכדור – משפט מוכיח ולא מגייס במקום נסו להראות את לו כיצד הטיפול התרופתי יקל עליו עם הקשים שהוא מתמודד לדוגמה: הכדור יעזור לך להתרכז בבי"ס כדי שלא תשתעמם בקלות. הכדור יעזור לך להתנהג נכון יותר ויפחתי את ההסתבכות בכיתה ובבי"ס. הכדור יעזור לך להבין יותר את התנהגות ודברים שחברים אומרים ועושים כך תוכל לרכוש חברים. משחק תפקידים יכול להיות יעיל עם ילדים צעירים.
קושי עם בליעת כדורים/כמוסות ורגשיות לטעם ומרקם.
חשוב לראות איזה כדור הילד מקבל ומה מותר לעשות איתו ומה לא.
את תוכן הקפסולה לפזר על כפית של מזון רך שאינו זקוקים ללעיסה, ריבה, חמת בוטנים, מעדן, דבש, גבינה לבנה, קוטג' - לתת בכפית בבליעה מידית ומיד לאחר משקה.
יש ילדים שיצליחו לקחת את הכדור עם שתייה סמיכה כמו מיילקשייק, יוגורט לשתייה, שייק פירות.
לילדים שקה עם הטעם – אפשר לתת להם לשתות משהו עם טעם ומיד לאחר השתייה לתת את הכדור הטעם של השתייה יטשטש את הטעם של הכדור.
כדורים שניתנים לשבירה/לפורר ניתן להכניס לעוגייה (אוררו), חצי כריך עם ממרח – אבל הילד חייב לסיים הכול. אל תשכחו לספר לו שזה מה שאתם עושים – יש חשיבות כאמור לשיתוף - זה ייגיס את הילד יותר מאשר שהוא יגלה שעבדו עליו.
לסיכום, עשה ואל תעשה:
עלינו להיות הורים מבינים, מכילים שמדברים בצורה גלויה על אתגרי הקשב וריכוז של הילד. צריכים להכיר את ההפרעה על איזו פונקציה ניהולית היא יושבת, לקבל את הקושי ולשנות את הגישה – לא לצפות מהילד למה שהוא באמת אל יכול לעמוד בו.
נסו להיות סבלנים וקשובים וכי חשוב רגועים כשאתם מבקשים מהילד לקחת את הכדור. תקבעו כללים ללקיחת כדור. אני סופר עד 10 אתה לוקח את הכדור או לוקח 10 דק' הפסקה וכשאתה חוזר אתה לוקח את הכדור במהירות כמו סופרמן – לשים שעון שמצלצל אחרי 10 דק' ואז הוא צריך לקחת את הכדור. במקום לנהל דיון סביב הכדור ולהגיד עכשיו תיקח את הכדור – הציבו את הדברים כעובדה ושאלו אותו – מתי את רוצה את הכדור לפני ארוחת הבוקר או אחרי – ככה הילד מתעסק עם הדילמה מתי לקחת ולא אם בכלל לקחת. את רוצה את הכדור עם ריבה או עם דבש? לתת פעם אחת בחירה בין שתי אפשרויות לא לשנות את האפשרויות ברגע שהוא מסרב.
נסו לשלב את זמן לקיחת התרופות בסדר יום הקבוע של הבוקר.
השתמשו בטבלת חיזוקים של כל סדר היום ובו גם מקום ללקיחת כדור.
אל תשכחו לשבח אתה הילד ברגע שהוא מתחיל להיכנס לשגרה של לקיחת הכדור (ולא בגלל שהכדור משפיע על ההתנהגות) – הילד זקוק להרבה מוטיבציה וחיזוקים וצ'ופרים בהחלט יעזרו להרים את הביטחון.
אל תוסיפו את התרופה לשתייה או אוכל ללא ידיעתו.
אל תעמידו פנים שמדובר כדור שהוא עושה קסמים
אל תהפכו את נטילת הכדור לעונש.
ואם כל מה שכתוב לא עוזר לכם, קחו בחשבון שיש ימים שזה באמת לא יעבוד ולכן חשוב שתבחרו בדרך שהכי נכונה לכם ותהיו עיכבם. אל תהססו לבקש עזרה ללכת לרופא עם הילד, לבית מרקחת, למורה, לגייס תמיכה ואנשים שהילד מעריך את דעתם וביחד תנסו למצוא דרך להגיע אליו – הכי חשוב אל תפסיקו לדבר עם הילד לשתף ולשמוע אותו ואת דעתו – רק ביחד תוכלו למצוא את הפתרון להתנגדות שלו.